סטודנט א'- "רגישות יתר מסוג 2 גורמת למחלות אוטואימוניות מוגבלות לאיברים מסויימים, רגישות יתר מסוג 3 גורמת למחלות סיסטמיות. סטודנט ב'- "רגישות יתר מסוג 2 גורמת למחלות סיסטמיות, רגישות יתר מסוג 3 גורמת למחלות אוטואימוניות מוגבלות לאיברים מסוימים". מי צודק?

התשובה הנכונה היא סטודנט א בגלל שרגישות יתר מסוג 2 (ציטוטוקסית): מנגנון זה מערב נוגדנים (מסוג IgG או IgM) שתוקפים אנטיגנים הנמצאים על פני תאים ספציפיים או ברקמות מסוימות בגוף. לכן, הנזק מוגבל לרוב לאיבר המטרה שבו נמצא האנטיגן. לעומת זאת, ברגישות יתר מסוג 3 (קומפלקסים אימוניים): במנגנון זה נוצרים תלקיטים (קומפלקסים) של נוגדן ואנטיגן שזורמים במחזור הדם. תלקיטים אלו שוקעים בכלי דם, בכליות ובמפרקים ברחבי הגוף ומפעילים תגובה דלקתית רחבה.

ההבדל המרכזי בין סוג II לסוג III הוא היכן נוצר המפגש בין הנוגדן לאנטיגן. ברגישות 2 המנגנון הוא: הנוגדנים נקשרים לאנטיגנים שנמצאים על פני השטח של תאים או רקמות ספציפיות (לדוגמה, על תאי דם אדומים או על בלוטת התריס). התוצאה: הנזק מוגבל לאותו איבר או סוג תא ספציפי בלבד. ברגישות יתר מסוג III (קומפלקסים חיסוניים) המנגנון הוא: נוגדנים ואנטיגנים יוצרים "קומפלקסים" או "תלקיטים" בזרם הדם. קומפלקסים אלו זורמים ושוקעים במקומות שונים בגוף (כמו בכליות, במפרקים, בעור). לכן, סטודנט א' צודק לחלוטין. סוג II הוא מקומי/מוגבל לאיבר, וסוג III הוא סיסטמי/מערכתי.