במהלך המאה ה-18, נטבעה תיאוריה שנוגעת לשורש ההתפתחות של בני האדם וההבדלים ביניהם. הטבעונים כמו יוהאן פרידריך בלומנבאך והפילוסוף אימנואל קאנט האמינו כי:
כל בני האדם שייכים למקור משותף (מונוגניזם)
בני אדם "הדגרו" עם הזמן כתוצאה מהבדלים באקלים ובתנאי החיים השונים.
תיאוריה זו ניסתה להסביר את ההופעות השונות של בני האדם, כמו צבע עור, מבנה גוף ותכונות פיזיות אחרות, כתוצאה של השפעות חיצוניות, כגון שינויי אקלים או סביבות חיים משתנוההסבר של הדגרדציה (degeneration) טוען שהשפעות סביבתיות גרמו לשינויים חיצוניים במראה האנושי, כמו שינויי צבע עור וצורת מבנה הגוף. עם הזמן, כל קבוצה אנושית "התדרדרה" מהצורה המקורית והטהורה, שהיא הגזע הלבן לפי תפיסותיהם של מדענים ופילוסופים בתקופה זו. התיאוריה הייתה לא מדויקת ומזיקה בימינו, אך היא שיקפה את הבנת העולם של אותם ימים.