במהלך ימי הביניים ובאירופה הדומיננטית הנוצרית, העולם האורגניזמי נתפס כעולם מלא באִי-סדרים אקראיים, גם אחרי הבריאה. כך הובעה ההבנה על היצירה של מיני אורגניזמים בעולם:
יצירת מינים חדשים באופן ספונטני: האמונה הייתה שבני אדם או בעלי חיים חדשים יכולים להתהוות ישירות מחומר דומם.
היווצרות מינים חדשים דרך השפעות סביבתיות והכלאה: לדוגמה, יצירת מפלצות (מונחים כאלה שיכולים להיות תוצאה של חיבור בין מינים שונים או שינויים פתאומיים במבנה).
השתנות המיקרואורגניזמים: היה מקובל לחשוב כי מיקרואורגניזמים משנה את צורתם באופן קבוע ועוברים שינויים בין צורות שונות (פולימורפיזם).
היצירה וההשתנות של אורגניזמים על ידי אלוהים: ההבנה הייתה שהאורגניזמים נוצרו והתפתחوا על פי רצון אלוהים, ולכן כל שינוי או יצירה חדשה היו מבוצעים על ידי כוח אלוהי.
האמונה בעולם הנוצרי באירופה לאחר הבריאה הייתה כי היקום היה נתון לשינויים אקראיים שיצרו אי סדרים בעורכי הטבע, ושאלוהים היה אחראי לכך. האמונות האלה לא היו תאוריות מדעיות אלא הסברים דתיים שנשענו על רעיונות של השלכות דתיות ואלוהיות.