1900:
– תורת היווצרות ספונטנית של אורגניזמים נזנחה (ברוב המקרים).
• הקונספט של יציבות וספציפיות של חיידקים היה תנאי מקדים חשוב ללימוד המיקרוביולוגיה.
• היווצרות תיאוריית הגרם למחלה: מיקרואורגניזם אחד – מחלה אחת (רוברט קוך).
• בידוד אורגניזמים פתוגניים ספציפיים על ידי פסטור, קוך ועוד.
בסביבות 1900, הוכחה באופן מוחלט שהתיאוריה של היווצרות ספונטנית איננה נכונה, והחוקרים עברו להתמקד בקביעת יציבות וספציפיות החיידקים. הבנת המורכבות של חיידקים הובילה לפיתוח תחום המיקרוביולוגיה. כמו כן, פותחה תיאוריה חדשה שנקראה תיאוריית הגרם למחלה, לפיה כל מחלה נגרמת על ידי מיקרואורגניזם ספציפי. תיאוריה זו הייתה בסיסית להבנת המחלות הזיהומיות, והייתה מובילה מרכזית לעבודה של רוברט קוך, שהצליח לבודד פתוגנים ספציפיים.