מטופלת בת 32 עם סוכרת סוג 1 מטופלת במשאבת אינסולין זה 6 חודשים. היא מדווחת על תנודתיות גבוהה ברמות הסוכר,עם היפרגליקמיה לאחר ארוחת הבוקר אשר מתאזנת החל משעות הצהריים ואילך. בדיקת HbA1c האחרונה שלה הייתה 8.2%. הנתונים ממערכת הניטור הרציף (CGM) מראים: - ממוצע סוכר: 180 מ"ג/דצ"ל TIR ערך בטווח: 55% TBR היפוגליקמיה : 5% TAR היפרגליקמיה: 20% הגדרות המשאבה הנוכחיות: - יחס אינסולין-פחמימות (ICR): 1:10 בכל שעות היום - גורם תיקון רגישות לאינסולין 1:40 - מטרת ערך גלוקוז: 120 מ"ג/דצ"ל - זמן פעילות אינסולין :3 שעות מהי ההתערבות המתאימה ביותר לשיפור איזון הסוכרת של המטופלת?

הסבר: התנודתיות הגבוהה ברמות הסוכר, במיוחד לאחר ארוחת הבוקר, מצביעה על צורך בהתאמה של יחס האינסולין-פחמימות (ICR) . שינוי ה-ICR ל-1:8 בארוחת בוקר (יותר אינסולין לפחמימות) ו-1:12 בשאר היום (פחות אינסולין לפחמימות) מתייחס לרגישות משתנה לאורך היום כפי שבאה לידי ביטוי במטופלת זו (ערכים גבוהים בבוקר אשר מתאזנים החל משעות הצהריים ואילך) התאמה זו צפויה לשפר את השליטה ברמות הסוכר לאחר ארוחות ולהפחית את התנודתיות. תשובה א – לא נכונה- הגדלת הבזאל ב-20% בכל שעות היממה -הגדלה גורפת של הבזאל לא רלוונטית הבעיה העיקרית נראית סביב הארוחות, ולכן התאמת הבולוסים (דרך שינוי ה- ICR )היא יותר מתאימה. תשובה ג לא נכונה- הארכת זמן פעילות האינסולין ל-4 שעות בעוד שהתאמת זמן פעילות האינסולין יכולה להיות חשובה, שינוי זה לבדו לא יפתור את בעיית התנודתיות לאחר ארוחות. תשובה ד לא נכונה- הורדת מטרת ערך הגלוקוז ל-100 מ"ג/דצ"ל - לא מומלץ: הורדת מטרת ערך הגלוקוז ללא התאמות אחרות עלולה להגביר את הסיכון להיפוגליקמיה. כמו כן, זה לא יפתור את בעיית התנודתיות לאחר ארוחות.