מטופלת בת 58 עם מחלת כליות כרונית שלב 4 (eGFR 25 מל'/דקה/1.73מ²) מתקשה לשלוט ברמות הזרחן בדם למרות שימוש בקושרי זרחן. רמת הזרחן האחרונה שלה היא 6.2 מ"ג/דל . הדיאטנית מסבירה לה על חשיבות הבנת הזמינות הביולוגית של זרחן במזונות שונים. איזה מהמשפטים הבאים הוא הנכון ביותר לגבי זמינות ביולוגית של זרחן במזונות והשלכותיה על התזונה?

הבנת הזמינות הביולוגית של זרחן במזונות שונים היא קריטית לניהול היפרפוספטמיה בחולי כליות. הנקודות העיקריות הן: 1. זרחן ממקורות צמחיים, במיוחד בצורת פיטאט, בעל זמינות ביולוגית נמוכה יותר (בערך 20-40%) בהשוואה לזרחן ממקורות מן החי (כ-80% זמינות). 2. הסיבה לכך היא שבני אדם חסרים את האנזים פיטאז הדרוש לפירוק מלא של פיטאט. 3. מזונות עשירים בפיטאט כוללים דגנים מלאים, קטניות, אגוזים וזרעים. 4. לעומת זאת, זרחן ממקורות מן החי (בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב) נספג ביעילות רבה יותר. 5. עבור חולי כליות, העדפת מקורות זרחן צמחיים יכולה לאפשר צריכת חלבון מספקת תוך הפחתת העומס הכולל של זרחן זמין. תשובה א לא נכונה- זרחן ממקורות צמחיים בדרך כלל בעל זמינות ביולוגית נמוכה יותר, לא גבוהה יותר, ממקורות מן החי. תשובה ב לא נכונה- זרחן מתוספי מזון דווקא בעל זמינות ביולוגית גבוהה מאוד (כמעט 100%) ולכן חשוב מאוד להגביל את צריכתו בחולי כליות. תשובה ד לא נכונה- מקורות זרחן שונים אינם שווים מבחינת זמינותם הביולוגית, ולכן חשוב להתחשב לא רק בכמות אלא גם במקור הזרחן.