מטופל בן 50 עם תסמונת המעי הקצר מקבל הזנה פראנטרלית מלאה (TPN) במשך 6 חודשים. במעקב האחרון נצפו הממצאים הבאים: אנזים ALT 120 יחידות/ליטר (נורמה: 7-56) אנזים AST 100 יחידות/ליטר (נורמה: 10-40) בילירובין כללי: 2.8 מ"ג/דל (נורמה: 0.3-1.2) אלקליין פוספטאז: 280 יחידות/ליטר (נורמה: 44-147) אולטרסאונד כבד: הסתננות שומן בכבד המטופל מקבל כעת תמיסת TPN סטנדרטית המכילה 60% פחמימות, 20% שומן (Intralipid), ו-20% חלבון. סך הקלוריות היומי הוא 30 קק"ל/ק"ג. מה ההתערבות המתאימה ביותר למניעת התקדמות הפגיעה הכבדית?

המטופל מציג סימנים של סיבוכי כבד הקשורים ל- TPN כולל עלייה באנזימי כבד, רמות גבוהות של בילירובין, ושומן בכבד. ההתערבות המתאימה ביותר כוללת: 1.הפחתת סך הקלוריות: עודף קלוריות יכול להחמיר שומן בכבד. הפחתת העומס הקלורי יכולה לסייע בהפחתת העומס המטבולי על הכבד. 2.החלפת Intralipid ב-SMOF: SMOF מכיל תערובת מאוזנת יותר של שומנים, כולל MCT ושמן דגים, שנמצאו כמועילים בהפחתת הסיכון סיבוכי כבד. תשובה ב לא נכונה - למרות שהוספת כולין יכולה להיות מועילה, הפחתת סך הקלוריות חשובה יותר. הגדלת כמות החלבון עלולה להחמיר סיבוכי כבד תשובה ג לא נכונה- הפסקה מוחלטת של השומן תגרום לחסר בחומצות שומן חיוניות. הגדלת אחוז הפחמימות ל-80% תגביר את הסיכון להיפרגליקמיה ולהחמרת השומן בכבד. תשובה ד לא נכונה - למרות שהזנה מחזורית והוספת קרניטין יכולות להיות מועילות, הן אינן ההתערבות העיקרית הנדרשת. שינוי הרכב השומן וסך הקלוריות חשובים יותר בשלב זה.