שאלה | מהי המסקנה העיקרית ממחקריו של חסביס (2007) בנוגע לחשיבות ההיפוקמפוס עבור תהליכי דמיון?

מהי המסקנה העיקרית ממחקריו של חסביס (2007) בנוגע לחשיבות ההיפוקמפוס עבור תהליכי דמיון?

		מטופלים עם פגיעה היפוקמפלית מסוגלים לדמיין סצנות עתידיות בפירוט רב, כל עוד הן אינן מבוססות על חוויות עבר אמיתיות.
		ההיפוקמפוס משמש כמאגר פסיבי בלבד, בעוד שתהליכי הדמיון והסימולציה מתרחשים באזורי קורטקס פרה-פרונטליים בלבד.
		ההיפוקמפוס חיוני ליצירת ייצוג מרחבי קוהרנטי ומאוחד ( scene construction ), הדרוש הן לזכירה והן לדמיון.
		היכולת לדמיין חוויות חדשות נשמרת באופן מלא לאחר פגיעה במדיאל-טמפורל לוב, שכן היא נשענת על זיכרון סמנטי תקין.