38. בִּלְעָם מִתְבּוֹנֵן בְּאָתוֹן. הוּא כְּבָר קָרָא עַל חַיָּה כָּזוֹ בָּעִתּוֹן. אַךְ בִּגְלַל שֶׁבַּפָקוּלְטָה עָשָׂה קוּרְס חוֹבָה הוּא גַּם לָמַד שֶׁמְּדֻבָּר בַּחֲמוֹר-הַבַּיִת מִמִּין נְקֵבָה. יָפֶה בֶּאֱמֶת, זוֹ סְבָרָה דֵּי טוֹבָה! חֲמוֹר, הוּא זוֹכֵר, לֹא צוֹהֵל, רַק נוֹעֵר, בְּיַחַס לְסוּס רֹאשׁוֹ דֵּי גָּדוֹל, הַשֵּׂעָר הוּא דָּלִיל, וּכְשֶׁיִּרְצֶה לֶאֱכֹל בְּתַפְרִיט הַמָּזוֹן לֹא יוֹפִיעַ גֶּרְבִּיל. ״כָּל הַכָּבוֹד לְבִלְעָם, בָּחוּר דֵּי חָכָם, אַךְ הַאִם יִתְקַדֵּם בְּלִמּוּדֵי הָאָתוֹן?״ שׁוֹאֵל עָלָיו הָאָדוֹן אַפְּלָטוֹן. וּמַמְשִׁיךְ אַפְּלָטוֹן וְקוֹבֵעַ: ״נוּכַל לוֹמַר שֶׁהוּא אָכֵן יוֹדֵעַ רַק כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּיָדָיו _________״.