תפיסה- 1

תשובה 4 היא הנכונה. שתי הבנות צודקות בטענתן, מאחר וקביעות הגודל אכן יכולה להסביר את שתי התופעות. קביעות הגודל היא ייחוס של גודל קבוע לאובייקט שבתודעה, ללא קשר למרחק שלו או לגודל הדמות על הרשתית. אנו מתחשבים במרחק האובייקט על מנת לייצג באופן מהימן יותר את גודלו, וכך נעזרים ברמזי מרחק. הן באשליית פונזו והן באשליית הירח רמזי המרחק מייצרים את האשליות המבוססות על קביעות גודל.

תשובה 1 היא הנכונה. רמזי העומק הנפגעים משיבוש פעילותה של עין אחת הם הרמזים הבינוקולריים, הנדרשים למידע משתי העיניים. Stereopsis מתייחס להבדלים בין שתי התמונות המתקבלות מהעיניים, כך שההשוואה יוצרת את תחושת העומק, תשובה 1. שאר המסיחים מתייחסים לרמזי עומק הרלבנטיים למידע מעין אחת בלבד ואינם נדרשים לאינטגרציה דו-עינית.

תשובה 3 היא הנכונה. אלקסיה טהורה (Pure alexia) היא אובדן היכולת לזיהוי מילים. החולים מסוגלים לזהות אובייקטים ופרצופים ואפילו אותיות נפרדות, אך הם אינם מסוגלים לזהות מילים המוצגות חזותית, ומנסים לקרוא את המילה אות אחרי אות, תשובה 3. פרוסופאגנוזיה גם היא ליקוי קטגורי, אך כזה המתייחס לאובדן היכולת לזהות פרצופים, מסיח 1. אגנוזיה אסוציאטיבית היא קושי בזיהוי ויזואלי של אובייקטים הנובע מפגיעה באונה הטמפורלית, מסיח 2. אפזיה היא בעיה שפתית, למשל אפזית ברוקה או ורניקה, המתייחסות לקושי בהפקת שפה או הבנתה (בהתאמה) ולכן גם מסיח 4 אינו נכון.

תשובה 2 היא הנכונה. כל הנקודות שנמצאות בשדה הראייה במרחק זהה מהצופה, יוצרות חצי מעגל המכונה Horopter: קו דמיוני שהאובייקטים עליו נתפסים על-ידי נקודות תואמות בשתי העיניים: תשובה 2. אובייקטים הנמצאים מחוצה לו יפלו על נקודות שונות בשתי העיניים וזווית הפער בין העיניים משמשת כרמז מרחק. מסיחים 1, 3 ו-4 אינם נכונים.

תשובה 1 היא הנכונה. גישת הגשטאלט, בהקשר התפיסתי, פורשת עקרונות לתיאור תפיסה המתבססת על הנטייה שלנו ליצור צורות בעלות משמעות (כמו למשל עיגול, קווים וכו') מתוך גירויים שאין להם משמעות כלשעצמם (אוסף נקודות) , על ידי פעולות מנטליות של חיבור והשלמה. לכן גישה זו מתבססת בעצם על תהליכי תפיסה מסוג Top-Down, המתייחסים להשפעה שיש לתופס ולידע המוקדם שלו על האופן שבו הוא תופס גירויים. מסיבה זו תשובה (1) נכון ושאר המסיחים אינם נכונים.

תשובה 2 היא הנכונה. אפקט עליונות ההקשר מתאר מצב בו קל יותר לזהות גירוי כשהוא בהקשר הטבעי שלו. ציפייה לראות אובייקטים מסוימים בהקשר מסוים תורמת לזיהוי מהיר. מדובר בתהליך עיבוד המושפע מציפיות מוקדמות ועל כן זהו עיבוד מסוג top-down ותשובה 2 היא הנכונה. שאר המסיחים מתארים מצבים של עיבוד מסוג bottom-up, כאשר העיבוד מגיב ישירות למאפייני הגירוי.

תשובה 1 היא הנכונה. חוק ההמשכיות הטובה (Law of good continuation), על פי פסיכולוגיית הגשטלט, משקף את הנטייה לתפוס קווים כרצופים אפילו אם הם קטועים. יוסי, המסתכל על הנמלים ותופס קו אחד ארוך למעשה מבטא נטייה זו: תשובה 1. המסיחים האחרים אינם מבטאים עקרון זה ולכן אינם נכונים.

תשובה 2 היא הנכונה. כאב פאזי (phasic pain) הוא הכאב שאנו מרגישים בזמן פציעה, וכאב טוני (tonic pain) הוא הכאב המורגש לאחריה. לפיכך, הכאב שיונתן הרגיש בעת הנפילה הוא כאב פאזי והכאב שחש כששב לביתו הוא כאב טוני: תשובה 2.

תשובה 3 היא הנכונה. על פי אפקט עליונות המילה, קל יותר לזהות אות כאשר היא מופיעה בתוך מילה, מאשר כשהיא מופיעה לבד או באוסף אותיות שאינן מילה, לכן מסיח 3 הוא התשובה הנכונה (ושאר המסיחים אינם נכונים).

תשובה 1 היא הנכונה. צורת העדשה משתנה בתגובה לאובייקטים במרחקים שונים, בכדי ליצור פוקוס של הדמות על הרשתית. כשאובייקט נמצא רחוק, עדשת העין יחסית שטוחה וכשהוא קרוב, יש צורך בקימורה. מאחר ורועי ראה את ביתו הרחוק באופן מטושטש, סביר כי הסיבה לכך הייתה שעדשת העין שלו הייתה קמורה ולא שטוחה כנדרש ולכן יכולת המיקוד שלו נפגמה. לכן התשובה הנכונה היא 1 ומסיח 2 אינו נכון. גודל האישון לעומת זאת, אחראי על כמות האור הנכנסת לעין, ולא על מיקוד האובייקט ולכן מסיחים 3 ו-4 אינם נכונים.