אישיות

על פי הורניי, ליחס של ההורים אל התינוק יש השפעה מכריעה, כך שנוירוזות נובעות מיחסים בינאישיים מופרעים בילדות, ויחס הורי פתוגני יוביל להתפתחותה של עוינות בסיסית אצל הילד. העדר התנתקות מהמצב הבסיסי של קשר סימביוטי עם האם, מסיח 1, המוביל להתפתחות לקויה של האני, הינו המקור לפתולוגיה על פי מרגרט מאהלר (Mahler). העדר גיבוש תחושת זהות, מסיח 2, הינו מצב פתולוגי בו עוסקת התיאוריה של אריק אריקסון (Erickson) והתפתחות לא תקינה של רגשות היעילות, מסיח 3, הינה המקור לפתולוגיה לפי התיאוריה של רוברט וויט (White).

גורדון אולפורט הגדיר שתי גישות עיקריות לחקר האישיות: הגישה הנומותטית, תשובה 1, מדגישה את המשותף באישיותם של בני אדם ולכן מתמקדת במחקר תכונות בודדות; הגישה האידיוגרפית, תשובה 3, מדגישה את הייחודיות באישיות האדם ולכן מטרתה להבין את אישיות הפרט בשלמותה. מאחר ושתי הגישות מתאימות, תשובה 4 הוא התשובה הנכונה. הגישה הפנומנולוגית עוסקת באופן בו יש להתייחס לאישיות, חקר ההכרה, התודעה והחוויה דרך עיניו של הנבדק. זוהי אינה גישה שהציע אולפורט ולכן מסיח 2 איננו נכון.

נועה מתייחסת בדבריה לתיאוריה של ויליאם שלדון, המחלקת את בני האדם לשלוש קטגוריות המקשרות בין מבנה גוף לבין מזג: אנדומורפי- טיפוס שמן, רך ועגלגל, בעל מזג רגוע, חברותי, הנהנה ממנעמי החיים, מסיח 4; מזומורפי- טיפוס שרירי, רחב כתפיים וחזק, בעל אנרגיה ומרץ, דעתן, מסיח 2; אקטומורפי- טיפוס רזה, ארוך ושברירי, בעל מזג מופנם, חכם ואמנותי, תשובה 1. מסיח 3 אינו מתאים לאף אחד מהטיפוסים בתיאוריה של שלדון ולכן גם הוא אינו נכון.

פרנק סלווי גיבש תיאוריית טיפוסים המבוססת על סדר הלידה (birth order), תשובה 2. ניבוייו מבוססים על טענתו של דרווין, לפיה האורגניזמים משתנים בשל הצורך למצוא לעצמם נישות שבהן יוכלו לשרוד. לפי סלווי לבכורים יש נישה מוכנה מראש, בעוד שהאחים הצעירים נולדו למרוד. תיאוריית האישיות של היפוקרטס מבוססת על כך שהגוף האנושי מכיל ארבעה נוזלים בסיסיים (humors) וכל אחד מהם קשור למזג מיוחד, מסיח 1. ריימונד קאטל טען כי בבסיס האישיות מונחים 16 גורמים אותם הוא מכנה "תכונות מקור" והם המהווים את המקור החבוי להתנהגויות הגלויות שאנו רואים בהן "אישיות", מסיח 3. לואיס גולדברג הציע את מודל חמשת הגורמים (big 5), אשר כל אחד מהם מהווה קטגוריה גדולה של תכונות רבות בעלות נושא מרכזי משותף, מסיח 4.

מנגנוני ההגנה מסייעים לפרט להימנע מהכרה מודעת בדחפיו הבלתי מקובלים ובה בעת לתת סיפוק לדחפים אלו בדרכים מקובלות. התקה היא תופעה במסגרתה אובייקט של דחף מסוים מוחלף באובייקט אחר, מאיים פחות. בסיפור המופיע בשאלה, יהודה חש כעס ואגרסיביות כלפי הבוס שלו, אך הוא לא יכול היה להביע זאת בפניו. לכן, באמצעות מנגנון ההתקה הוא התיק את דחפיו לעבר אובייקט מאיים פחות- נינט. הכחשה היא תופעה במסגרתה הפרט אינו מכיר במציאות, כפי שנינט הכחישה את התנהגותו ודבריו של יהודה והגיבה כאילו הדייט הסתיים באופן נעים, ולכן תשובה 1 נכונה. בסובלימציה הפרט מעדן את הדחפים והרגשות שלו לכיוון אדפטיבי המקובל על החברה, מאחר ונינט אינה מעדנת את דחפיה ורגשותיה אלא מתעלמת מקיומם, מסיח 2 אינו נכון. רציונליזציה היא דרך התמודדות עם תסכול וחרדה באמצעות הנמקה מוטעית של תופעה מסוימת, מאחר ויהודה אינו מבצע הנמקה של הדחפים האגרסיביים שלו, גם מסיח 3 אינו נכון. השלכה היא תופעה כאשר תחושות ורגשות בלתי מקובלים של האדם מושלכים על סביבתו, מאחר ויהודה אינו משליך את רגשותיו על נינט אלא מתיק אותם אליה, ניתן לפסול גם את מסיח 4.

הרטמן ראה באני כולו ישות עצמאית באישיות. הוא טען כי כישורים קוגניטיביים שונים יוצרים באני אזור משוחרר מקונפליקט בו אין השפעה של דחפי הסתמי, או של ציוויי האני העליון. באזור זה, המגע של האני עם המציאות ישיר וברור יותר. אם טובה דייה הינו מונח שטבע וויניקוט, תיאוריית ההתקשרות היא תאוריה של בולבי וזולתעצמי הינו מונח מרכזי בתיאוריה של קוהוט.

תיאוריית החיזוק של דולרד ומילר משלבת עקרונות התנהגותיים עם עקרונות פסיכואנליטיים. לפי התאוריה, המרכיב הבסיסי של האישיות הוא ההרגל, המייצג את התכונות היציבות והקבועות באישיות. האישיות היא סכום הרגליו הנלמדים של האדם. מסיח 1 אינו נכון שכן הדחף הינו מרכיב בהתפתחות ההרגלים התוקפניים אך אינו מהווה הסבר מספק. מסיח 3 גם כן אינו נכון, שכן התיאוריה אינה עוסקת כלל בהפנמות. גם מסיח 4 אינו נכון, שכן חיזוק על פי תיאוריה הינו כל דבר המביא להפחתת הדחף ולסיפוקו ולאו דווקא קבלת אהבה או הערכה.

המונח "זולתעצמי" ("selfobject") המתייחס לחלקים באחר שהתינוק, או מאוחר יותר האדם הבוגר, תופס כחלק מעצמו והם מספקים לו צרכים אלו. ישנם שלושה סוגים של "זולתעצמי" בהתאם לשלוש הפונקציות הדרושות לגיבוש העצמי. הראשון הוא זולת-עצמי השתקפותי, שלמעשה מתייחס לתגובה מהאחר שמשקפת לילד את הצורך בהכרה, נראות והתפעלות. פונקציה זו באחר מאשרת לתינוק את תחושת הגדלות שלו, והיא החיונית להתפתחות הערך העצמי שלו. נילי חוזרת הביתה להוטה לשתף את אביה בהצלחה שחוותה בבי"ס. היא מעוניינת לספר זאת לאביה כדי לקבל ממנו התפעלות והכרה בהצלחה שלה – אלמנטים שיתקפו וישקפו את חווית ההצלחה. במקום לספק לה זאת אביה מספר על הצלחותיו שלו, ולכן סביר להניח שקוהוט היה רואה בכך כשל ביכולתו לספק לה זולת-עצמי השתקפותי והתשובה 1 נכונה. זולת-עצמי מואדר מתייחס לחלקים באחר שנתפסים בעיני התינוק כאידיאל, וכך הוא יכול לחוש הערצה ואידיאליזציה כלפי האחר (בפרט ההורה). פונקציה זו מאפשרת לתינוק לחוש אומניפוטנטי ומפתחת את חלק השאיפות בעצמי שלו. בסיטואציה הספציפית שבשאלה נילי זקוקה לתיקוף והתפעלות מהצלחתה ולא לחוות הערצה כלפי אביה ולכן פונקציה זו אינה עונה על צרכיה. כמו כן, מאחר ואביה מתייחס להצלחותיו שלו קשה להתייחס לכך ככשל בסיפוק זולת-עצמי מואדר, ולכן מסיח 2 אינו נכון. זולת-עצמי תאום הינו צורך שמתפתח בשלב מאוחר יותר, והוא צורך באחר שיחווה כ"נפש תאומה", בחוויית דמיון נפשי שחש אדם אל זולתו. קוהוט התייחס לפונקציה זו ככזו שיכולה לבוא לידי ביטוי בעיקר בקשר עם קבוצת השווים (ולאו דווקא עם ההורים). כאמור, נילי מחפשת אחר תחושת התפעלות ולא חווית תאומות, ולכן גם מסיח 3 שגוי.

קארל יונג היה תלמידו של פרויד, אך בהמשך פיתח תאוריה שהתרחקה מהתיאוריה של פרויד וקיבלה גוון מיסטי בולט. הפסיכולוגיה האנליטית שפיתח יונג מתייחדת בעיסוק בסמלים ובמיתוסים, ובהנחה שמקורם של הכוחות המניעים את האדם בעבר אבולוציוני משותף. על פי יונג מבנה האישיות של כל אדם כולל אגו, לא מודע אישי ולא מודע קולקטיבי. לטענתו, הלא מודע הקולקטיבי מורכב משרידי זיכרון חבויים של האבות האנושיים והקדם אנושיים וזהו מבנה המשותף לכלל בני האדם, זאת בשל המורשת המשותפת. לכן התשובה הנכונה היא 3.

על פי אריקסון שלב הבגרות המוקדמת הוא השלב בו האדם מסיים את תהליך ההתבגרות ונכנס לחיי הבגרות, שלב המתרחש לרוב בין גיל 20 ל- 35. המשימות העיקריות איתן מתמודדים בשלב זה הן השגה של אינטימיות עם בן/בת הזוג וכן קבלת אחריות במסגרת של עבודה. על פי השאלה, אלו בדיוק הסוגיות איתן איתי מתמודד ולכן ניתן לומר כי הקונפליקט איתו הוא מתמודד, המאפיין את שלב הבגרות המוקדמת, הוא הקונפליקט בין אינטימיות לבדידות. פתרון מוצלח של הקונפליקט מניב את המעלה של אהבה, שהיא מצב של מסירות הדדית, המאפשר המשך בדיקה והיכרות עצמית בתוך מערכת היחסים. לכן, התשובה הנכונה היא (4). הקונפליקט של פוריות אל מול קיפאון מאפיין את שלב הבגרות (מתרחש בין הגילאים 35- 50) בו תשומת הלב המרבית מושקעת בטיפול וטיפוח הדורות הבאים, ולכן מסיח (1) אינו נכון. מסיח (2) גם הוא שגוי משום שהקונפליקט של שלמות אל מול ייאוש מאפיין את שלב הבגרות המאוחרת (גיל 50 ומעלה) ובו עורך האדם סיכום של הישגיו וכישלונותיו. כמו כן, פתרון מוצלח של קונפליקט זה יניב את רכישת התבונה ולא תחושת קומפטנטיות. מסיח (3) שגוי משום שהקונפליקט יצרנות אל מול רגשי נחיתות מאפיין את שלב בית הספר היסודי (תקופת החיביון).