אפידמיולוגיה סביבתית

יש להסתכל על הגרף כדי להבין את התשובה

אינדיבידואלי במקומות עבודה: מדידה אינדיבידואלית פירושה מדידה על אדם ספציפי (למשל, באמצעות מכשיר אישי שנושא איתו). תחנות ניטור אוויר אינן מודדות חשיפה אישית של עובדים במקום עבודה, אלא את ריכוז המזהמים באוויר הסביבתי הכללי. אינדיבידואלי בסביבה: גם כאן, "אינדיבידואלי" מתייחס למדידה על אדם בודד. תחנות ניטור אוויר לא מודדות את חשיפתו של פרט בודד בסביבה, אלא את ריכוז המזהם בנקודה מסוימת במרחב הציבורי. סביבתי קבוע: סביבתי: תחנות ניטור אוויר מודדות את הריכוזים של מזהמים באוויר הכללי של הסביבה (למשל, עיר, אזור תעשייה, צומת דרכים). הן מייצגות את רמת זיהום האוויר במרחב נתון. קבוע: תחנות אלו מוצבות לרוב במיקומים קבועים (למשל, על גג בניין, בצומת סואן) ומבצעות מדידות רציפות לאורך זמן. הנתונים שהן אוספות מייצגים את רמת הזיהום באותה נקודה גיאוגרפית באופן מתמשך. הן אינן זזות ממקום למקום. סביבתי משתנה: אמנם רמות זיהום האוויר בנקודה נתונה משתנות לאורך זמן (יומי, עונתי), אך מיקום תחנת הניטור עצמה הוא קבוע. לכן, הנתונים שהיא אוספת הם על הסביבה הנתונה (ריכוזים משתנים) אבל ממכשיר ניטור שמיקומו קבוע. האפשרות "סביבתי משתנה" יכולה להתייחס למדידות שנעשות על ידי ניידות ניטור אוויר, אך תחנות ניטור קבועות הן המקובלות.

גישות להערכת החשיפה הכמותית 1.חשיפה קטגוריאלית (נמוך/גבוה). 2.בניית מודלים לפיזור המזהמים. 3.מדידת מזהמים ע"י תחנות ניטור. 4.בניית אומדנים של החשיפה ע"י הערכת הפעילות במשך היום. 5.מדידות אינדיבידואליות. 6.מדידות ביו-מרקרים של המזהמים (דם, שתן).

עיקרון זהירות מונעת (Precautionary Principle) הוא עקרון יסוד במדיניות סביבתית ובריאות הציבור, הקובע כי במקרה של חשש לנזק חמור או בלתי הפיך (לסביבה או לבריאות האדם), היעדר ודאות מדעית מלאה לא ישמש תירוץ לדחיית נקיטת צעדים למניעת נזק. במילים פשוטות, אם יש ספק – עדיף לנקוט זהירות. עקרון הזהירות המונעת (Precautionary principle/approach) 1.עקרון של מדיניות בסוגיות בהן קיים חוסר ודאות מדעי. 2.נכון לנקוט פעולה נגד סיכון פוטנציאלי חמור בלי לחכות לתוצאות חד משמעיות של מחקרים מדעיים 3.מחייב להמשיך ולחקור את הקשר בין גורם סביבתי לתחלואה.

מחקרים אקולוגיים מסוג סדרות זמן מבוססים על גישה קולקטיבית עם הנחות יסוד עיקריות-רמת החשיפה הממוצעת באזור גיאוגרפי=רמת החשיפה של הפרט באותו האזור, ערפלנים ברמת הפרט הינם יציבים באותה האוכלוסייה.

קיים סיכון מוגבר של ההדבקה בקורונה והתפתחות מחלה נשימתית קשה יותר בתנאים של סביבה עירונית בשילוב של מספר גורמי סיכון ביחד כולל התנהגות בריאותית.לא ניתן להוציא מסקנה שקיים קשר סיבתי בין תמותה ממחלת הקורונה לבין זיהום האוויר כי אוכלוסייה משכבות סוציו אקונומיות חלשות נמצאת בצפיפות דיור, סובלת ממחלות כרוניות ונגישות נמוכה לשירותי בריאות, כמו כן חשופה לגורמי סיכון התנהגותיים ברמה גבוהה. לכן ההשפעה היא הינה רב גורמי

אם עוצמת הקשר בין זיהום אוויר וטרשת נפוצה נחלש לאחר תקנון לגיל הרי שגיל הוא גורם מבלבל

היסטוריה של מחלות כרוניות לא ממאירות אינן נחשבות לחשיפה סביבתית

נבחן את האפשרויות: א. מחקר קוהורט אקולוגי אינדיבידואלי: אין דבר כזה "קוהורט אקולוגי אינדיבידואלי". מחקר קוהורט הוא מחקר עוקבה ברמת הפרט, ועוקב אחרי יחידים. "אקולוגי" מתייחס לקבוצות. ב. מחקר סמי אקולוגי (מעורבב אינדיבידואלי וקבוצתי): מחקר סמי-אקולוגי מערב לעיתים רמות ניתוח שונות, אך התיאור בשאלה מתמקד באופן מובהק ביחידות קבוצתיות בלבד (ערים, שיעורים, ממוצעים). לכן, זו לא ההגדרה המדויקת ביותר. ג. מחקר אקולוגי קבוצתי: אקולוגי: מתאים, כיוון שיחידת המחקר היא קבוצות (ערים). קבוצתי: מדגיש את העובדה שהנתונים הם ברמת הקבוצה (שיעורים ממוצעים). תיאור זה תואם באופן מדויק את מאפייני המחקר בשאלה. ד. מחקר מקרה/ביקורת אקולוגי: מחקר מקרה/ביקורת הוא גם מחקר ברמת הפרט (השוואה בין חולים לבריאים), ובעוד שניתן לעשות מחקר מקרה/ביקורת המשייך חשיפה אזורית, המאפיין העיקרי כאן הוא ההשוואה בין ערים שלמות על בסיס נתונים מצטברים, מה שהופך אותו לאקולוגי במובהק ולא למקרה-ביקורת אופייני.