לפניכם שלושה משפטים הנוגעים לחוק מיסוי מקרקעין: I במכירת זכות במקרקעין בין שני אחים תושבי חוץ, האח שרכש את הזכות במקרקעין כאמור מורשה לנכות כל הוצאה שהוּצאה על ידי אחיו, אם זה לא ניכה אותה במסגרת מכירת אותה זכות במקרקעין, ויכול היה לנכותה על פי סעיפים 39 ו- 39א לחוק מיסוי מקרקעין. II במכירת זכות במקרקעין על ידי מי שקיבל אותה בחלוקה פטורה של זכויות במקרקעין שאין עימה תמורה נוספת, ניתן יהיה לנכות כנגד השבח, כל הוצאה שהוּצאה על ידי המוכר בגין המקרקעין אשר מכוחם התקבלה זכותו המועברת, ויכול היה לנכותה על פי סעיפים 39 ו- 39א לחוק מיסוי מקרקעין. III במכירת זכות במקרקעין על ידי מי שקיבל אותה בירושה על פי צוואה, ניתן יהיה לנכות כנגד השבח, כל הוצאה שהוּצאה על ידי המוריש, ויכול היה לנכותה על פי סעיפים 39 ו- 39א לחוק מיסוי מקרקעין. על פי הוראות חוק מיסוי מקרקעין, איזה/אילו מהמשפטים הנ"ל נכון/ים?