שתי שאלות הבאות מתייחסות לחקירה האפידמיולוגית של רופא הבריטי, ג'ון סנואו בשנת 1854 אשר זיהה את מקור ההתפרצות של כולרה כאשר השתמש במפת נקודות מקרי המוות וזאת כדי להמחיש את מקבץ המקרים. הוא גילה שהרוב המקרים התרחשו במרחק קצר ממשאבת המים הציבורית ברחוב ברוד בלונדון ורק מקרי מוות הבודדים נמצאו ברחובות אחרות. הגישה שבה השתמש ד"ר ג'ון סנואו הייתה מבוססת על

נבחן שוב את האפשרויות בתמונה: א. מיפוי מקרי תמותה והשוואתם למקורות הספקת המים עם הנחה שכולרה מועברת במים. אפשרות זו מתארת באופן מדויק את שיטתו של סנואו. הוא מיפה את מקרי המוות, זיהה את מקור המים המשותף (משאבת רחוב ברוד), ועבד עם ההשערה שמים הם אמצעי ההעברה. ב. מיפוי מקרי תמותה בלונדון עם מעקב מתמשך והוכחות של הקשר הסיבתי באמצעות ממצאי מעבדה. אפשרות זו אינה נכונה מכיוון שלסנואו לא היו "ממצאי מעבדה" של הפתוגן הספציפי. תיאוריית החיידקים טרם הוקמה. ג. מיפוי מקרי תמותה בקרב החשופים לעומת הלא חשופים עם הוכחות מעבדתיות להעברת המחלה במים. שוב, החלק של "הוכחות מעבדתיות" הופך אפשרות זו ללא נכונה. ד. מיפוי מקרי תמותה בלונדון מבוסס על מרחק חופי בקרב החשופים לעומת הלא חשופים בערים אחרות. אפשרות זו אינה רלוונטית לחקירתו בפועל של סנואו, שהתמקדה בהתפרצות ספציפית באזור מוגבל בלונדון ובמקורות מים, ולא במרחקים חופיים או השוואות לערים אחרות בהקשר זה.