המקובלים בצפת האמינו שלא רק החוטאים ובני האדם המושלמים חוזרים לחיים, אלא גם חכמים גדולים וצדיקים, לא לשפר את עצמם, אלא לתת עזרה ותמיכה לבני אדם אחרים