על פי מודל ההחלשה של טרייסמן (Treisman), אנו נשמע את השם שלנו גם אם נאמר במסגרת שיחה שאיננו קשובים אליה. הסיבה לכך היא:

תשובה 2 היא הנכונה. על פי מודל ההחלשה של טרייסמן- אנו מזהים את כל הגירויים, אך היות ולא כולם נכנסים לזיכרון לטווח קצר אין לנו מודעות אליהם. רק גירויים נבחרים יצליחו לחדור למודעות גם אם לא היו קשובים ואלו הם גירויים בולטים ורלוונטיים. זאת, מאחר וגירויים מסוג זה הינם בעלי רמת אקטיבציה גבוהה דיה. השם שלנו הוא תמיד גירוי רלוונטי עבורנו, הוא בעל סף נמוך באופן תמידי וזו הסיבה שנשמע אותו גם אם לא נהייה קשובים אליו, תשובה 2. מסיח 1 איננו נכון. אמנם האיפיון הסנסורי של גירוי (עוצמת הצליל למשל) משפיע על רמת המודעות אליו, אך אפקט זה הינו מקביל לאפקט המתואר לגבי השם ולא קשור ישירות אליו. לצורך העניין, אם מישהו יאמר את שמנו אנו נשמע זאת גם אם המילה תאמר בשקט. מסיח 3 אינו נכון, כיוון שגם אם מערכת הזיהוי מזהה כל גירוי (וכיום מרבית הדעות הן שאין כך הדבר), הרי שעדיין לא כל גירוי מזוהה יגיע למודעות אלא רובם ישכחו. אם כן, אין בכך הסבר לגבי מדוע השם שלנו כן מגיע למודעות. מסיח 4 אינו נכון, משום שהוא אינו מהווה חלק מהמודל וגם אינו מסביר את התופעה. לראיה, גם המילה "לונדון" קיימת אצלנו בזיכרון ארוך הטווח ובכל זאת לא נשמע אותה אם תאמר בשיחה שלא נהייה קשובים אליה.