ביולוגיה של העץ 2023

יחס שרש\נוף, או יותר נכון נפח מע' השרשים אכן משפיעים על המעבר, אולם אין זה הגורם העיקרי והחשוב בתהליך. וורינג הוכיח כי מס' מחזורי הצמיחה והתרדמה אינו הפקטור המשמעותי, וכי התפתחות מהירה ורצופה (ללא מחזורים) מתבגרים מהר יותר. קצב התפתחות מע' השרשים אינו פקטור, אלא המרחק מהשרש ופחות מכך נפח מע' השרשים. התארכות השתיל והתרחקות קודקוד הצמיחה מן השרש, ומיהול גורמי היובניליות, הם הגורם העיקרי.

גנים מבקרי פריחה כמו AP1 ו- LFY מסוגלים לגרום לפריחה בשלב היובנילי, כאשר הם מבוטאים אקוטיפית ביתר. אולם הם כאמור משפיעים על הפריחה, ולא על המעבר לשלב בוגר (הפריחה מתקיימת ללא מעבר לשלב בוגר).

הזדקנות (שאינה פזה התפתחותית כגון: יובניליות -> בגרות וגטטיבית -> בגרות רפרודוקטיבית) היא מצב פיסיולוגי שככל הנראה נובע מתחרות בין המבלעים והמקורות השונים של העץ, שהולכים והופכים מרובים יותר ויותר, חסר בנוטריינטים, יחס מקור:מבלע נמוך וצימוח רפרודוקטיבי הגוזל משאבים רבים. התופעה מתבטאת בשינויים פיסיולוגיים כגון האטת קצב הצמיחה העונתי והיחלשות השלטון הקודקודי (המתבטא בשינויים מורפולוגיים כמו: מעבר מצורת עץ זקופה לרחבת נוף, הופעת ענפים קצרים יותר, והשתנות זויות הענפים). העלמות קוצניות היא תכונה מורפולוגית המיוחסת למעבר משלב יובנילי לבוגר – ולא להזדקנות.

דיכוי ייצור ג'יברלין יפגע בצמיחה התקינה של הצמח, ולכן אינו אמצעי יעיל להקדמת פריחה. כיוון שמערכת השרשים מייצרת את גורמי היובניליות (וביניהם כנראה גם ציטוקינין), עידוד התפתחות מערכת השרשים ידכא את המעבר לשלב הבוגר. הרכבות חזרות (בעיקר על קנה יובנילית) מצעירות את הצמח ולא מעודדות מעבר לשלב בוגר. אך הגדלת המרחק בין השרש לקודקוד הצמיחה (האצת צמיחה), בין היתר באמצעות תנאי יום ארוך עבור צמחי יום ארוך, בהחלט מסייע בהקדמת פריחה.

לתופעת היובניליות השפעה בעיקר על כושר ההשתרשות של ייחורים, כיוון שייחורים יובנילים משרישים טוב בהרבה מייחורים בוגרים ברוב הצמחים. בעצי פרי תופעת היובניליות אינה משחקת תפקיד מהותי, עקב השימוש בהרכבות של רוכבים בוגרים (המסוגלים לפרוח ולהפיק פירות במהרה) ובכך עקיפה של השלב היובנילי. התפתחות מע' השרשים אינה מושפעת משלב ההתפתחות הצמח (יובנילי \ בוגר) אלא כושר ההשרשה של ייחורים מן הצמח.

א' וב' הם מאפיינים של רקמה יובנילית, אולם לא מדובר בהוכחה אלא בראיות נסיבתיות בלבד! אם סוריםהפורצים מבסיס העץ (או ייחור שנלקח מענף שבבסיס העץ) מראה תכונות יובניליות, הרי שזו הוכחה.

גיזום עלים יגרום לפגיעה בייצור האוקסין (ולפיכך בהתרחבות השרש), וכמו כן בעיכוב פקעים צדדיים. כל עוד לא גוזמים עלים רבים מדי, לא תהיה פגיעה בפוטוסינתזה, אך היחס שרש\נוף ייפגע מאוד. צמיחת הנוף תוגבר.

עצים בעלי פקעים בלתי מושלמים בד"כ מאופיינים בצמיחה ממושכת, כל עוד תנאי הסביבה מאפשרים זאת. תנאי הסביבה משפיעים על הצמיחה, אך גלי צמיחה כאשר התנאים נוחים נובעים מהניסיון לשמור על יחס קבוע בין השרש לנוף. שמירה זו נובעת משינויים ביחסי הורמונים (GA ו- CK התומכים בצמיחת הנוף לעומת IAA התומך בצמיחת השרש), ולא מעקות סביבתיות (אם כי עקות סביבתיות יכולות לגרום לעצירת צימוח נוף בתיווך ABA ואתילן).