כאשר אנו מעבדים מידע מהסביבה ומידע עבר את סף הגירוי ותהליך העיבוד הראשוני החל:

1. למה המידע לא בהכרח יגיע למודעות? המקורות מתארים את הזיכרון החושי (Sensory Memory) כשלב ראשוני שבו נקלט מידע מהחושים לזמן קצר מאוד (כחצי שנייה בראייה). כדי שמידע יעבור מהזיכרון החושי לזיכרון העבודה (שם מתרחשת המודעות והעיבוד הפעיל), הוא חייב לעבור סינון באמצעות מנגנון הקשב (Attention),. אם לא מופנה קשב לגירוי, המידע "נמחק" ואינו מגיע למודעות, תופעה המכונה עיוורון קשבי (Inattentional Blindness) – מצב בו העין קולטת את המידע (עברה את סף הגירוי), אך המוח אינו מעבד אותו למודעות,. 2. למה המידע לא בהכרח יגיע לזיכרון לטווח הארוך? המסלול לזיכרון ארוך טווח (Long-term Memory) הוא ארוך ומותנה במספר שלבים. לאחר שהמידע עובר לזיכרון העבודה (Short-term/Working Memory), הוא נשמר שם לזמן מוגבל (כ-20 שניות) ובקיבולת מוגבלת. כדי שמידע יעבור משם לזיכרון ארוך טווח, נדרש תהליך אקטיבי של שינון (Rehearsal) או קידוד משמעותי,. ללא שינון, המידע יישכח ולא יאוחסן לטווח ארוך,. 3. למה המידע לא בהכרח יגרום לתגובה? מודל עיבוד המידע מראה כי שלב "ביצוע התגובה" (Response Execution) הוא השלב האחרון בשרשרת, המגיע רק לאחר תפיסה, קבלת החלטות ובחירת תגובה,. ייתכן שהמידע יעובד, אך ההחלטה תהיה לא להגיב, או שהמידע יסונן בשלבים המוקדמים ולא יגיע כלל לשלב בחירת התגובה. לסיכום: עצם העובדה שמידע עבר את סף הגירוי והחל עיבוד ראשוני (Sensation/Sensory Register), אינה מבטיחה דבר לגבי המודעות, הזיכרון או התגובה, שכן אלו תלויים בהקצאת משאבי קשב ובתהליכי עיבוד נוספים