כאשר חשים בגירוי של לחץ ביד ימין (למשל של מגע קל ביד):

1. חציית סף הגירוי (Threshold): ◦ כדי שאדם ירגיש בגירוי כלשהו (כגון מגע), הגירוי הפיזיקלי חייב לעבור את סף הגילוי המוחלט של הקולטן. המקורות מגדירים "סף" כמינימום האנרגיה (למשל כמות אור או לחץ) הנדרשת כדי שהגירוי יתגלה על ידי המערכת החושית,. אם הגירוי לא היה עובר את הסף, לא הייתה נוצרת תחושה. 2. שידור המידע (Transduction): ◦ תהליך החישה כולל המרה של האנרגיה הפיזיקלית (במקרה זה לחץ מכני על היד) לאנרגיה עצבית חשמלית (פוטנציאל פעולה) המועברת למוח. המקורות מתארים תהליך זה בהקשר של שמיעה ("התנועות הפיזיות... מומרות לאנרגיית עצב חשמלי שמועבר... למוח") וראייה, וזהו העקרון התקף לכל החושים. ללא שליחת פוטנציאל הפעולה, המידע לא היה מגיע לעיבוד במוח. 3. מדוע המשפט השלישי (לגבי האמפליטודה) אינו נכון? ◦ במערכת העצבים פועל עקרון "הכל או לא כלום". פוטנציאל הפעולה הוא בעל עוצמה (אמפליטודה) קבועה. המקורות מזכירים "אמפליטודה" בהקשר של עוצמת הגירוי הפיזיקלי (כגון בהירות האור או עוצמת הקול), אך העוצמה הנתפסת של הגירוי (מגע קל לעומת חזק) מקודדת על ידי תדר הירי של הנוירונים או מספר הנוירונים הפעילים, ולא על ידי גובה (אמפליטודה) האות החשמלי עצמו. כמו כן, פוטנציאל פעולה אינו "דועך" לאורך האקסון אלא מתחדש. לכן, הטענה כי מגע קל גורר "אמפליטודה קטנה ודעיכה מהירה" שגויה מדעית.