מה מהיגידים הבאים מתאר את הבעת האמון המרבית בין אדם ואוטומציה

בחירת סיסמה קלה (אופציה ב') – זה לא אמון, זה "קיצור דרך" כשמשתמש בוחר סיסמה כמו "123", הוא לרוב עושה זאת מתוך נוחות או רצון לחסוך מאמץ קוגניטיבי (Cognitive Ease). הוא לא בהכרח סומך על המערכת שתגן עליו; הוא פשוט לא רוצה להתאמץ לזכור משהו מורכב. במובן מסוים, זו אפילו עדות לחוסר אמון או חוסר אכפתיות מהאבטחה שהמערכת מציעה. 2. שמירת פרטים אוטומטית (אופציה א') – הפקדת האחריות בידי המכונה כאן קורה תהליך של הסתמכות (Reliance), שהיא המרכיב המעשי של אמון: הפקדת מידע רגיש: המשתמש נותן למערכת לשמור את ה"מפתחות" שלו לחשבון המייל. ויתור על בקרה: הוא סומך על כך שהמערכת תזהה אותו נכון ותשמור על המידע שלו מפני פריצות, בלי שהוא יצטרך להזין אותו מחדש בכל פעם. פגיעות: המשתמש הופך את עצמו לפגיע (Vulnerable) – אם מישהו אחר יפתח את המחשב שלו, תהיה לו גישה למייל. ההסכמה להיות פגיע היא ההגדרה הקלאסית של אמון.

התשובה הנכונה היא: הסכמה אוטומטית לזכירת שם משתמש וסיסמה בחשבון המייל. הסבר: על פי המקורות, אמון מוגדר כמצב שבו "צד אחד מוכן להעמיד את עצמו במצב הפגיע שבו הוא מצפה שהאחר שיבצע פעולות בו יסופקו צרכיו, ללא תלות ביכולת לנטר או לבקר זאת" . הסכמה אוטומטית לזכירת סיסמה: מצב זה משקף את הבעת האמון הגבוהה ביותר, שכן המשתמש שם את עצמו במצב פגיע (הפקדת פרטי ההזדהות שלו בידי המערכת) ונותן למערכת לפעול באופן אוטומטי מבלי שהוא מנטר או מאשר את הפעולה בכל פעם מחדש . אישור למתן גישה למיקום / שימוש בתוסף המבקש אישור לפני כל תיקון: מצבים אלו מעידים על רמת אמון נמוכה יותר, שכן המשתמש שומר על היכולת לבקר ולנטר את המערכת ודורש ממנה אישור (veto) לפני ביצוע הפעולה . בחירת סיסמה קלה: פעולה זו אינה קשורה לאמון באוטומציה, אלא לפעולה אנושית עצמאית.