שני סוגים של מחקרים המקובלים במדעי החברה הם: מחקרים מתאמיים cross-sectional studies ומחקרי אורך longitudinal studies. במחקרים מתאמיים בודקים בו זמנית את המנבא ואת המנובא. למשל, אם רוצים לנבא הצלחה בעבודה על סמך ציון של מנת משכל, לוקחים מדגם של עובדים, ובודקים גם את מנת המשכל שלהם וגם את מידת הצלחתם בעבודה באותה תקופה. לעומת זאת, במחקר אורך, מודדים בקרב אנשים צעירים את מנת המשכל (המנבא) ואז ממתינים כמה שנים ורק אחרי זמן פונים שוב לנבדקים ובודקים את ההצלחה שלהם בעבודה. מחקרי אורך נחשבים למחקרים חזקים יותר ממחקרים מתאמיים כי אם מוצאים קשר חיובי בין GMA לבין הצלחה, אפשר להסיק קשר סיבתי (קודם היה GMA ורק אחר כך הופיעה הצלחה, כלומר GMA גבוה מוביל להצלחה) ואילו כשמתקבל מתאם חיובי במחקר מתאמי אי אפשר להסיק סיבתיות ויתכן שדווקא ההצלחה בעבודה היא זו שהעלתה את ה GMA . במאמר של האנטר ושמידט מדווחים שני סוגי המחקרים, מהו הממצא המרכזי שעולה מן המחקרים המתאמיים ?