פסיכולוגיה התפתחותית

את המסיח עם הפריבציה או הדפריבציה אני המצאתי, בכל מקרה זה לא נכון עד כמה שאני יודעת :)

ילדים עם למידה של חוסר אונים (learned helplessness) – מייחסים הצלחה למשתנים חיצוניים כמו מזל, וכישלון ליכולות נמוכות שלהם. הם בעלי תפיסה אנטיטיבית על כישורים (entity view of ability) – תפיסה שכישורים זה תכונה מקובעת שלא יכולה להשתפר דרך מאמץ. מהספר, כשהמשימה קשה, הם יחוו לחץ ואיבוד שליטה ויוותרו מבלי אפילו לנסות.

עצב- מופיעה במיוחד כשיש הפסקה של גירוי מעניין. למשל, האמא מפסיקה את האינטראקציה- היה משהו נעים והוא פתאום הפסיק אז מתחילה אמוציה של עצב. עצב בא לידי ביטוי כשאני לא יכול להשיג את המטרה ואז יש האטה של תהליכים קוגניטיביים ומוטוריים מה שמאפשר יותר התכנסות פנימה, יותר חקירה, בדיקה. עצב כמו שמחה יכול לחזק קשרים חברתיים כי הוא משדר שיש בעיה ולכן, יכול לעורר אצל אחרים אמפתיה- את הרצון לעזור לי.

הגישה הנפוצה היום. הגישות האלה רואות את התפתחות תהליכי החשיבה לא בתור שלבים ושינויים איכותיים אלא בתור שינויים כמותיים בצורת החשיבה. כלומר אנחנו מגיעים לעולם עם יכולות מסוימות של קשב או זיכרון למשל, והן מתרחבות עם הזמן- קיבולת גדולה יותר של זיכרון וקשב (מבחינה כמותית ולא איכותית). כלומר, אנחנו לא רוכשים יכולות חדשות, אנחנו מפתחים יכולות קיימות.

מחקרי רוחב (cross-sectional design) – שבו קבוצות ילדים בגילאים שונים נמדדים באותו זמן, מציע גישה אפקטיבית כדי לבדוק התפתחות, אבל זה מוגבל להשוואות בין ממוצעים של קבוצת גיל ויש פה סכנה של אפקט קוהורט. אפקט קוהורט (cohort effects) – מודדים במחקרי אורך ילדים שמתפתחים באותה תקופת זמן ומושפעים מאלמנטים תרבותיים והיסטוריים מסוימים, קוהורט מסכן את התוקף של מחקרי אורך כי יש קושי לעשות הכללה על ילדים שגדלים בתקופות זמן שונות. בכך שמשווים נבדקים באותו גיל שנולדו בשנים שונות, חוקרים משתמשים במערך מחקר סדרתי (sequential designs) כדי לבחון את אפקט קוהורט, עושים השוואות של מחקרי אורך ורוחב, וכך אוספים מידע על התפתחות בצורה אפקטיבית. במחקר אורך (longitudinal design) מודדים נבדקים שוב ושוב בגילאים שונים כדי לחפש תבניות דומות וגם שינויים אינדיבידואליים בהתפתחות, וגם מערכות יחסים בין אירועים מוקדמים ומאוחרים והתנהגויות. הוא מלא בעיות.