גורמי אנוש

לפי חוק Hick-Hyman, התצוגה שתוביל לזמן התגובה (RT) הקצר ביותר היא זו המציגה את מספר האפשרויות (האלטרנטיבות) הקטן ביותר לבחירה. להלן ההסבר המבוסס על המקורות: 1. העיקרון המתמטי: החוק קובע כי זמן התגובה מתארך באופן לוגריתמי ככל שמספר האלטרנטיבות ( N ) גדל. הנוסחה היא RT=a+b⋅Log 2 ​ (N) , כאשר N הוא מספר האפשרויות שוות ההסתברות. כלומר, ככל ש- N קטן יותר, כמות המידע (בביטים) שיש לעבד קטנה יותר, וזמן התגובה מתקצר

יש מצב שהתשובה הנכונה כאן רלוונטית לחוק hyman-hick ?

הסבר מישהו?

למה התשובה היא "היעדר רמזי תנועה"? בניסוי קלאסי של עיוורון לשינוי, משתמשים בשיטת ה-Flicker: מציגים תמונה, מסך ריק קצר (או הבהוב), ואז את התמונה המשתנה. התפקיד של ההבהוב: ההבהוב יוצר "רעש" ויזואלי בכל שדה הראייה. הרעש הזה "מציף" את החיישנים ברשתית שאמורים לזהות תנועה מקומית. התוצאה: ללא ה"קפיצה" (התנועה) שמושכת את הקשב באופן אוטומטי לנקודת השינוי, הנבדק נאלץ לסרוק את התמונה בצורה סדרתית וקשובה, מה שמאריך את זמן הזיהוי משמעותית. למה "היעדר בולטות" (תשובה ג') אינה הסיבה העיקרית? שינוי בולט שנעלם: התופעה מתרחשת גם כאשר האובייקט המשתנה הוא גדול, מרכזי ובולט מאוד (לדוגמה: מטוס שמאבד מנוע או שינוי בצבע של בגד שלם). ההבדל בין "מה" ל"איפה": בולטות עוזרת לנו לזהות אובייקט ברגע שאנחנו מסתכלים עליו, אבל רמזי תנועה הם אלו שגורמים לנו להסתכל עליו מלכתחילה. בתופעת עיוורון לשינוי, הבעיה היא לא שהאובייקט לא בולט מספיק כשלעצמו, אלא שהמנגנון האוטומטי שאמור להפנות אליו את המבט בעת שינוי "נוטרל" על ידי ההבהוב.

התשובה הנכונה היא: מפחיתה עלויות מעבר קשב, טכנולוגיה יחסית יקרה, יכולה להסתיר מידע בסביבה. הסבר: על פי המקורות, לתצוגות עיליות (HUD) המקרינות מידע על שמשת הרכב ישנם מספר מאפיינים מרכזיים של יתרונות וחסרונות: הפחתת עלויות מעבר קשב (יתרון): התצוגה ממוקמת ב"אינסוף אופטי" (מרחק מוקד המותאם לעין) ומשקפת את המידע על גבי המציאות. דבר זה מאפשר "עיבוד מקבילי של העולם החיצוני והתצוגה" ומונע את הצורך (ואת העלות הקשבית) של הסטת המבט והקשב מלוח המחוונים בחזרה אל הכביש . טכנולוגיה יחסית יקרה (חיסרון): המקורות מציינים במפורש כי אחד החסרונות של תצוגות אלו הוא "מחיר גבוה" . הסתרת מידע / הפרעה בסביבה (חיסרון): חסרונות נוספים המצוינים במקורות הם "עודף מידע ובעיית התמקדות בסביבה". מאחר והמידע מוקרן על גבי סביבת הנהיגה, מיקום לא טוב של התצוגה או עודף נתונים עלולים ליצור הפרעה ולהסתיר אלמנטים חשובים בעולם החיצוני המושג "עלות קשב" (או עלות מעבר קשב) מתייחס למאמץ הקוגניטיבי, למשאבים המנטליים ולזמן הנדרשים מהאדם כאשר הוא נדרש להסיט את קשבו ממקור מידע או מטלה אחת למקור אחר. מכיוון שהקשב האנושי הוא משאב המוגבל בקיבולת שלו ודורש אנרגיה מנטלית , דרישה להעביר את הקשב הלוך ושוב גובה "עלות" שעלולה להכביד על המפעיל ולפגוע בביצועיו. בהנדסת גורמי אנוש ובעיצוב תצוגות, אחת המטרות המרכזיות היא להפחית את עלות מעבר הקשב כדי להקל על תהליך עיבוד המידע.

לדעתי יש כאן טעות, התשובה צריכה להיות: "זיכרון סמנטי נשמר כמבנה אסוציאטיבי בעוד שזיכרון פרוצדורלי נשמר במבנה של תרחישים".

1. זיכרון סמנטי (Semantic Memory): על פי המקורות, זיכרון זה הוא חלק מהזיכרון לטווח ארוך והוא משמש לאחסון של עובדות (Facts), קונספטים ומיומנויות,,. הוא מאורגן לרוב בצורה של "רשת סמנטית" המבוססת על קשרים אסוציאטיביים היררכיים בין פריטי מידע. 2. זיכרון פרוצדורלי (Procedural Knowledge): המקורות מתארים ייצוג של ידע פרוצדורלי בזיכרון לטווח ארוך ככזה השומר חוקי תנאי-פעולה (Rules of IF-THEN). כלומר, ידע זה מגדיר כיצד לפעול במצב מסוים (לדוגמה: "אם הכלב מכשכש בזנב -> אז לטף את הכלב"),,. זהו הזיכרון המכיל פרוצדורות וכללי התנהגות. לכן, ההבחנה המרכזית היא שזיכרון סמנטי עוסק ב"מה" (עובדות ומושגים) בעוד שזיכרון פרוצדורלי עוסק ב"איך" (חוקים לביצוע פעולות).

. תצוגת רדיפה (Pursuit Display): ◦ בסוג זה של תצוגה, המפעיל רואה בו-זמנית גם את המטרה/הקלט (Command Input/Target) וגם את פלט המערכת (System Output/Cursor). ◦ הדוגמה המופיעה במקורות היא נהיגה ברכב: הנהג רואה את הכביש (הקלט הרצוי) ואת מכסה המנוע של הרכב (הפלט הנוכחי). מטרת המפעיל היא לגרום לפלט (הרכב) לעקוב אחרי הקלט (הכביש),. כלומר, המפעיל עוקב באופן פעיל אחר מיקום המערכת (הפלט) ביחס למטרה. 2. תצוגת פיצוי (Compensatory Display): ◦ בסוג זה, התצוגה מראה למפעיל רק את השגיאה (Error) או הפער בין המצב הרצוי למצוי. המטרה (הקלט) לרוב קבועה במרכז התצוגה, והמפעיל רואה רק את הסטייה ממנה,. ◦ הדוגמה במקורות היא מערכת נחיתה במטוס (ILS - Glide/Localizer), שבה הטייס רואה מחטים המצביעות על הסטייה מהמסלול. הטייס אינו רואה את המסלול עצמו (הקלט) בנפרד מהמטוס, אלא רק את הצורך "לפצות" על השגיאה כדי להביא אותה לאפס,. לכן, ההבדל המרכזי הוא שבתצוגת רדיפה רואים את הפלט והקלט בנפרד (ועוקבים אחרי הפלט כדי להתאימו), בעוד שבתצוגת פיצוי רואים רק את השגיאה ביניהם ופועלים לצמצומה.

התשובה היא א'

זה לא כוחן של מוסכמות?

התשובה הנכונה היא: הפערים במדדים בין צעירים למבוגרים גדולים יותר כאשר המטרה דינמית לעומת סטטית. הסבר: על פי המקורות, הן בחדות ראייה והן ברגישות לניגוד, הפערים בביצועים בין אנשים צעירים לאנשים מבוגרים מחמירים כאשר המטרה נמצאת בתנועה (מטרה דינמית) לעומת כאשר היא נייחת (מטרה סטטית): חדות ראייה: המקורות מציגים גרף של "חדות ראיה סטטית ודינאמית כתלות בגיל" . ניתן לראות בו, וכן מוסבר בטקסט, כי "ככל שהמטרה זזה במהירות גדולה יותר, ההבדל בין המבוגרים לצעירים יותר גדול" . רגישות לניגוד: באופן דומה, בגרפים המתארים את סף הרגישות לניגוד כתלות במהירות התנועה ובגיל , מוסבר כי "ככל שהמהירות גבוהה יותר – יש פערים גדולים יותר" בין צעירים לקשישים . לכן, התנועה של המטרה מגדילה את הפערים בשני המדדים גם יחד, מה שפוסל את שאר האפשרויות.