גורמי אנוש

קשב (Attention): הקשב מוגדר כמשאב קוגניטיבי הכרחי ומוגבל המשמש לסינון ועיבוד המידע. הוא מהווה את ה"אנרגיה המנטלית" המנחה את ההתנהגות, ובלעדיו תהליך התפיסה לא יתרחש,,. המקורות מדגישים כי הקשב הוא שלב קריטי במודל עיבוד המידע (C-HIP), שכן הוא קובע אם המידע ייקלט ויקודד. 2. לחץ (Stress) / עוררות (Arousal): רמת העוררות או הלחץ של האדם משפיעה ישירות על טיב ביצוע הפעולות ועיבוד המידע. על פי חוק ירקס-דודסון (Yerkes-Dodson Law), קיים קשר בצורת פעמון בין עוררות לביצוע: חוסר עוררות מוביל לשעמום ופספוסים, בעוד שעוררות יתר (לחץ/חרדה) פוגעת בביצועים,. כמו כן, מודל ה-Extended U מקשר בין עומס מנטלי ולחץ גבוה לירידה בביצועים וביכולת ההסתגלות,. 3. עייפות (Fatigue): עייפות מוזכרת כגורם המעלה את ההסתברות לביצוע טעויות אנוש. כמו כן, עייפות יכולה להופיע כהשפעה פסיכולוגית של חשיפה לרעש, והיא פוגעת בכושר הריכוז ובעיבוד המידע. 4. אופנות הגירוי (Stimulus Modality): אופן הצגת המידע (חזותי, שמיעתי, טקטילי וכו') משפיע מהותית על העיבוד. תיאוריית משאבי הקשב המרובים (Multiple Resource Theory) של וויקנס גורסת כי קיימים מאגרי משאבים נפרדים לאופנויות שונות (למשל, חזותי מול שמיעתי), ושילוב נכון ביניהם יכול למנוע התנגשות ועומס יתר בעיבוד המידע,. כמו כן, סוג האופנות משפיע על תפיסת הדחיפות ועל מהירות התגובה

1. חציית סף הגירוי (Threshold): ◦ כדי שאדם ירגיש בגירוי כלשהו (כגון מגע), הגירוי הפיזיקלי חייב לעבור את סף הגילוי המוחלט של הקולטן. המקורות מגדירים "סף" כמינימום האנרגיה (למשל כמות אור או לחץ) הנדרשת כדי שהגירוי יתגלה על ידי המערכת החושית,. אם הגירוי לא היה עובר את הסף, לא הייתה נוצרת תחושה. 2. שידור המידע (Transduction): ◦ תהליך החישה כולל המרה של האנרגיה הפיזיקלית (במקרה זה לחץ מכני על היד) לאנרגיה עצבית חשמלית (פוטנציאל פעולה) המועברת למוח. המקורות מתארים תהליך זה בהקשר של שמיעה ("התנועות הפיזיות... מומרות לאנרגיית עצב חשמלי שמועבר... למוח") וראייה, וזהו העקרון התקף לכל החושים. ללא שליחת פוטנציאל הפעולה, המידע לא היה מגיע לעיבוד במוח. 3. מדוע המשפט השלישי (לגבי האמפליטודה) אינו נכון? ◦ במערכת העצבים פועל עקרון "הכל או לא כלום". פוטנציאל הפעולה הוא בעל עוצמה (אמפליטודה) קבועה. המקורות מזכירים "אמפליטודה" בהקשר של עוצמת הגירוי הפיזיקלי (כגון בהירות האור או עוצמת הקול), אך העוצמה הנתפסת של הגירוי (מגע קל לעומת חזק) מקודדת על ידי תדר הירי של הנוירונים או מספר הנוירונים הפעילים, ולא על ידי גובה (אמפליטודה) האות החשמלי עצמו. כמו כן, פוטנציאל פעולה אינו "דועך" לאורך האקסון אלא מתחדש. לכן, הטענה כי מגע קל גורר "אמפליטודה קטנה ודעיכה מהירה" שגויה מדעית.

אופק?

החושים המיוחדים הם: ראייה (Vision) – קולטים גירוי אור בעין (רשתית: קנים ומדוכים). שמיעה (Hearing) – קליטת תנודות קול באוזן הפנימית (שבלול). שיווי משקל (Vestibular sense) – קליטת תאוצה ותנוחת ראש (מערכת וסטיבולרית באוזן הפנימית). ריח (Olfaction) – קולטנים כימיים באפיתל האולפקטורי. טעם (Gustation) – קולטנים כימיים בלשון.

מיקום הפוקוס: במצב של קוצר ראיה (Myopia), הדמות מתקבלת (הפוקוס נשבר) לפני הרשתית ולא עליה, ולכן הקרניים מצטלבות מוקדם מדי,,. 2. מצב העדשה: העדשה "חזקה" מדי או קמורה מדי (ממרכזת יותר מדי את הקרניים), כלומר היא אינה שטוחה מספיק כדי למקד אובייקטים רחוקים על הרשתית. אובייקטים רחוקים דורשים עדשה שטוחה/רפויה כדי שהקרניים המגיעות במקביל יתמקדו על הרשתית, ובמצב זה העדשה נותרת קמורה מדי,. 3. מה רואים: אנשים עם קוצר ראיה רואים טוב לקרוב, אך אובייקטים רחוקים נראים מטושטשים (לא ממוקדים),

1. קשב מחולק (Divided Attention): המקורות מגדירים קשב מחולק כ"חלוקה מודעת של הקשב על פני מספר גירויים" או חלוקת המשאבים בין מספר מקורות מידע ומטלות במקביל,. יוסי נדרש לבצע שתי מטלות בו-זמנית: גם להקשיב ולזהות גובה צליל (ערוץ שמיעתי) וגם לעקוב אחרי הבהוב נקודות (ערוץ חזותי). הצורך לפצל את המשאבים בין שתי המשימות מחייב קשב מחולק. 2. קשב מתמשך (Sustained Attention): המקורות מגדירים קשב מתמשך (המכונה גם דריכות/Vigilance) כ"שמירה על רמה מסוימת של קשב לביצוע מטלה... לאורך זמן". זהו קשב הנדרש במצבים של חיפוש אחר מטרות לא שכיחות, לא צפויות ולא רציפות, כגון מציל בים או מפעיל מכ"ם. יוסי נדרש להישאר מרוכז במשך 20 דקות, ולחפש הבהוב המופיע בזמן לא ידוע ובאופן לא רציף. תנאים אלו (משך הזמן וחוסר הוודאות לגבי מועד הופעת הגירוי) הם המאפיינים הקלאסיים של קשב מתמשך. למה האפשרויות האחרות אינן מלאות? • קשב ממוקד (Focused Attention): מוגדר כיכולת להתמקד במקור מידע אחד תוך התעלמות מאחרים,. מכיוון שיוסי נדרש להתייחס לשני מקורות במקביל, ההגדרה העיקרית כאן היא קשב מחולק. • התשובות הכוללות רק סוג אחד (רק מחולק או רק מתמשך) אינן מספקות כי המטלה המתוארת משלבת את הקושי של הפיצול (מחולק) עם הקושי של שמירת הערנות לאורך זמן (מתמשך).

1. למה המשפט שגוי? המקורות קובעים במפורש את ההפך: "ההשפעה של צליל ממסך גדולה יותר כאשר תדר המיסוך נמוך מתדר האות". כלומר, צלילים נמוכים נוטים למסך צלילים גבוהים בצורה יעילה יותר מאשר להיפך. 2. מדוע שאר המשפטים נכונים? ◦ לגבי הקרבה בין התדרים: המקורות מציינים כי "רוב ההפרעות מתרחשות כאשר תדר האות קרוב לתדר הצליל הממסך". ◦ לגבי עוצמת המיסוך: נאמר כי "עם עליה בעוצמה של הצליל הממסך, יגדל טווח התדרים בהם יורגש מיסוך". ◦ לגבי רעש סביבתי גבוה: המקורות ממליצים כי אם נדרשת עוצמת התראה הגבוהה מ-115 דציבלים (כדי להתגבר על רעש סביבתי חזק), "כדאי לשקול התראות חזותיות" במקום שמיעתיות, כדי למנוע נזק לשמיעה